CC BY-SA 3.0.התמונה מאת אלי סגל, רישיון

האורתודוקסים בימינו נוהגים לאסור כל דבר-מאכל שמעורב בו חָלָב שהפיק גוי: הברד"ץ אינו נותן הכשר לשום מוצר מיובא שיש בו חלב שהפיקו הגויים, והם לא מכניסים למרכוליהם שום מוצר חלבי שהפיקו הגויים. בעשותם כן הם משחיתים את ממונם של ישראל, כי חסימת מוצרים מצמצמת את ההיצע וגורמת להעלאות מחירים. ובנוסף, הם תובעים מחברות המזון לשלם בעבור משגיחים וכשרויות מיותרות, דבר שמוסיף ומעלה את המחירים לצרכנים. חשוב להבין תחילה, שחלב בהמה טמאה אסור מן התורה ועל-כך אין חולק. ברם, מה יעשה אדם מישראל כא

במאמר זה נעיין במאמר מדרשי מסוים שנכתב על-ידי חז"ל, ובו תיארו, כפי שראו בעיני רוחם, את אופני הפעולה של המן בחָרשו רעה להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים. העיון במדרש נועד לשפוך אור על הרעיון שעומד מאחורי מנהג מסוים שנהגו בו יהודי-תימן בעת הלוויה. המנהג הוא אמירת קינה בנעימת-בוכים בנוסח "אהוב ירחמוֹ שוכן שמים" וכו', בעת לוויית המת למנוחת-עולם. נפתח אפוא בציטוט המקור ממגילת-אסתר שאליו מתייחס המדרש: "וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וַיִּמָּלֵא הָמָן

לאחרונה שיתף אותי אחד מן החברים בעניינו של כומר אורתודוקסי ושמו אברהם ארבל. בעבר נכנסתי לאחד מן השיעורים שלו ביוטיוב, ודי היה לי לראות את ספריית המינים שמאחוריו כדי להבין שמדובר בכומר אורתודוקסי אשר מתחזה לאיש אמת – כי לא יעלה על הדעת שמי שמֵּרים על נס את כל רשעי אשכנז הראשונים והאחרונים וכן את עבדיהם, הספרדים הנרצעים כ ה ר מ ב" ן  ודומיו, לא ייתכן שכומר שחור שכזה יהיה איש אמת, אך שמרתי את הדבר בליבי. ברם, יודע אנכי כי יש שיתמהו עלי, שהרי ארבֵּל יוצא חוצץ כנגד ספר-האופל, ואפי

לפני כמאה וחמישים שנה החלה מחלוקת גדולה בתימן בעניין ספר-האופל, מחלוקת עזה זו הולידה את הספר "מלחמות השם" שחיבר ר' יחיא קאפח כנגד ספר-האופל. דרכו של ר' יחיא קאפח כנגד ספר-האופל, וכן ספרו "מלחמות השם" שבו הוא מוכיח שמדובר בעבודה-זרה, היו לאבן-נגף לנכדו קאפח השׂכיר וכן לממשיך דרכו ערוסי רודף הבצע. קאפח ג'וניור הצייקן וכן ערוסי חובב השלמונים ביקשו להתערות בכומרים האורתודוקסים, וליהנות ממנעמי שׂררת הכמורה הראשית לישראל. אך דא עקא, עם המשכורות הנפוחות ושלל טובות-ההנאה, הכבוד וההער

רבים הם עלוני המינים אשר יוצאים מדי שבת בשבתו, אחד מהם נקרא: "מאמר שבועי בדרכי עבודת ד' וענייני הזמן, מפי רבן של ישראל מרן פוסק הדור, הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א – גאב"ד ירושלים ומרא דארעא קדישא", זוהי כותרתו הארוכה שכל כולה פולחן פגאני לאליל כעור ונקלה במיוחד. על-כל-פנים, לקראת פרשת חיי שרה תשפ"ד פורסמו דבריו של שטרנבוך באחת משיחותיו באותו שבוע, כותרת הדברים היא: "בזמננו שהוא זמן מלחמה צריכים להשיב מלחמה שערה ולהוסיף שעות בלימוד התורה בפרט בלילי שבתות חורף הארוכים". ובכן, ה

אחת האִמרות הנפוצות ביותר בעולם היהדות האורתודוקסי המהובל היא: "מנהג ישראל תורה הוא" ויש גורסים: "מנהג ישראל דין הוא". וזכורני שהיה דרדעי אחד חסר חוליות אשר הטיף לקיים את מנהגי ההבל של המינים מכוח האִמרה הזו, כאילו מדובר בהוראה שניתנה לנו מאת משה רבנו בהר סיני! ובכן, מהו מקור האִמרה? האם מקורה הוא באמת קדום ואמיתי? א. מנהג ישראל תורה הוא? ובכן, בדקנו, האִמרה "מנהג ישראל תורה הוא" או "מנהג ישראל דין הוא" איננה קיימת בשום מקום בספרות חז"ל! לעומת זאת, מצאנו אִמרה דומה אשר היא כנ